סיפור הלידה השנייה שלי

1.8.2014 שלושה וחצי חודשים אחרי לידת הבית של דרור, בנינו השני, אח לתומר הבכור, אני מגיעה לכתוב את סיפור הלידה המרגשת!

כמובן שזה התחיל בלידה הראשונה שהייתה מאד מרגשת לידת_העכוז_של_בני_הראשון_תומר‏ כבר אז תכננו על לידת בית אבל תומר רצה להיוולד בלידת עכוז שלא מיילדים בבית... ולאחר הלידה בבית חולים החלטתי שהלידה הבאה תהיה רק בבית!

כשהתחלנו להרגיש שאנו רוצים עוד ילד, החלטנו שהפרש גילאים של שנתיים וחצי ביניהם הוא הפרש טוב וגם הפעם ב"ה נכנסנו להריון בניסיון הראשון לשמחתנו הרבה! מתחילת ההיריון הרגשתי קושי רב יותר מההיריון הראשון שעבר בקלות. לא יכולתי לנוח מספיק כי טיפלתי בתומר רוב הזמן כיוון שבעלי היקר ניב עבד במרץ על התזה שלו.

כשהייתי בשבוע 8 הלכנו לראות דופק באולטרסאונד, אבל לא היה. הנמכתי ציפיות ולבקשת הרופא קבעתי תור חוזר לאחר שבועיים. אז כבר ראו דופק והתרגשתי בטירוף!!! בקרוב אהיה אמא לשניים!!! אבל זה גם היה מאד מלחיץ ושמחתי שיש לי עוד כמה חודשים טובים להתכונן ולעכל את העובדה הזו...

כשהיינו בשבוע 11 להריון נפטרה חמותי היקרה והאהובה ועבורנו העולם התערער. ברגע אחד, במשפחה המושלמת שלנו נפער בור. עצב כבד מילא אותי. גם פחד וחרדה. אבל הייתי צריכה להיות חזקה נפשית למען בעלי, למען תומר ולמען דרתניאן, השם שבחרנו לעובר, שיצטרף בקרוב אלינו, שלושת המוסקטרים... הרגשתי שחמותי, שתמיד חשבה עלינו ודאגה לנו, תמשיך לדאוג ולשמור עלינו מלמעלה, ולאורך כל ההיריון לא הפסקתי לדבר אליה, לשתף אותה ולחשוב מה היא הייתה עושה וחושבת...ידעתי שגם בלידה היא תהיה לידי ברוחה ואכן כך היה.

השבועות עברו, העצב לא עבר, אבל הייתי בריאה וכל הבדיקות היו תקינות למרות שהייתי ממש תשושה! תמיד תרגלתי יוגה, וכמו בהריון הראשון, תרגלתי יוגה להריון מההתחלה אצל זהבה בסטודיו mommy&me במכבים...אין לתאר כמה זה תמך ותרם לתחושה הטובה, לבריאות ולנוחות! (עוד מאז ההיריון הראשון חלמתי ללמד יוגה להריון בעצמי, אבל עדיין לא זכיתי להגשים את החלום) באמצע תקופת ההיריון התקשרתי לשיין ברגנר, שהייתה אמורה להיות המיילדת בית שלי בלידה הראשונה ובגלל הנסיבות בסוף לא יילדה אותי. ידעתי שאני סומכת עליה, בזכות החוכמה והניסיון הרב שלה וגם כבר ידעתי שאני באותו הראש שלה. המגבלה העיקרית בליווי ההיריון אצל שיין היה המרחק הגיאוגרפי שכן שיין מתגוררת בעומר, מרחק של שעה וחצי נסיעה מלפיד. מכיוון שטיפלתי בתומר בן השנתיים לא יצא לי לבוא לליווי ההיריון, ובאמת היה חבל שפספסתי את זה! הרי בהריון עם תומר שיין ליוותה אותי וכל כך תמכה בי!!

בשבוע 25 שיין עדכנה אותי שלא אוכל ללדת בבית אם בדיקת GBS תצא חיובית כיוון שמשרד הבריאות פרסם הנחיה כזו. כעסתי מאד על ההנחיה, כיוון שהרגשתי שלא תהיה זו לידת עכוז וכי כל התנאים מתאימים ללידת בית מוצלחת ואף זכרתי כי שיין תצטרך וגם תוכל לתת לי אנטיביוטיקה בלידה מכיוון שבהריון הראשון נבדקתי ל GBS והבדיקה הייתה חיובית. שיין עודדה אותי ואמרה שיש דרך שבה אוכל לצמצם את נוכחות החיידק ולקבל בדיקה שלילית. היא המליצה על ג'ל וגינלי ואכן, לאחר שבועיים של שימוש בג'ל הבדיקה שעשיתי יצאה שלילית!!!

שמחתי בהרגשתי של שלווה פנימית כי אלד בבית ושהעובר יתמיד במצג הראש עד הלידה...

הגעתי לחודש תשיעי ונראיתי טוב ואפילו עשינו צילומי הריון אצל אתי מהגר המדהימה. אבל בפועל כבר הייתי תשושה, ניבי עדיין עבד על פינישים של התזה ואני רציתי לחגוג לו יומולדת 30 והוא אפילו היה עסוק מדי בשביל זה!

מתחילת חודש שביעי הרגשתי צירונים והתקשויות. אבל בשבוע 35 הרגשתי צירים סדירים וכואבים ואחרי מוניטור שהראה זאת ובדיקת פתיחה של 3.5 ס"מ הרופא אמר שאני ממש יכולה ללדת בכל רגע. סיכמנו שאני אנוח כדי לבדוק אם הצירים עוברים, אך שבמידה והם לא עוברים, עלי לנסוע לחדר לידה! מיד חזרתי הביתה והחלטתי שאיני יולדת! דיברתי עם דרתניאן וביקשתי שינוח איתי וייתן לנו לפחות עד פסח זמן להבשיל ולהתארגן עוד קצת! ואכן התכיפות ירדה, אך הצירונים המשיכו עד לסוף ההיריון...

בשבוע 37 להריון ניב הגיש את התזה! ואני הזמנתי לשלושתנו צימר בדרום לסופ"ש כדי לחגוג לניב יומולדת 30! ניצלנו את הנסיעה כדי לעשות ביקור ראשון להריון זה אצל שיין בקליניקה שלה שבעומר. שיין שמחה לראותנו וגם את תומר הגדול, הרי חלפו שנתיים וחצי מאז שהתראינו לאחרונה! היא אמרה שרק לאחר הפגישה הזו נוכל ללדת איתה בבית כיוון שחייבים לעשות מעקב לפני הלידה בבית. הסופ"ש האביבי בצימר היה נהדר! ג'קוזי ללא בועות עם מים בטמפרטורה של 35 מעלות בהנחיית שיין, כמו אמבטיה גדולה בה יכולתי לצוף עם תומר לאחר החורף היה כל כך נעים! טיילנו, נהנינו, חגגנו ולבסוף חזרנו הביתה לשבוע חדש.

יום ראשון בשבוע היה יום לפני ליל הסדר וחופש מהגן לתומר, אז לקחתי אותו איתי לעבודה! סחבנו צעצועים, ארוחת צהרים בריאה ואפילו ציוד לשנ"צ עבור תומר ומזל שחבריי למשרד עזרו לי להגיע עם כל הציוד למשרד! היה ממש נחמד יחד, כולם החמיאו לתומר על הרכבת הפאזלים, הנימוס והחיוכים....ברור שלא הצלחתי לעבוד הרבה, אך הצהרתי שזה היום האחרון בו אבוא לעבודה בהריון כיוון שכבר הרגשתי שעלי לקחת הפסקה מהעבודה ולנוח לפני הלידה....

ציינתי לעצמי שמחר אהיה בשבוע 38+3 שזה בדיוק היום שבו ילדתי את תומר בהריון אתו! מעניין!

יום שני בבוקר, חופש פסח, ערב חג ליל הסדר! קמנו מאושרים, אכלנו ארוחת בוקר טובה, אני התחלתי להרגיש צירונים קצת יותר כואבים מבדרך כלל והתחלנו את היום כמשפחה, מתארגנים ארגונים אחרונים לפני החג: ניב לקח את תומר לסידורים וקניות אוכל, דואר, קניית בריכת לידה ועוד כמה דברים שהיו חסרים ללידת הבית. ואני נשארתי בבית למשימות כגון סדר, בישול ותזמון צירים....

וגם התקשרתי לעדכן את שיין. מכיוון שהצירונים לא היו כואבים או סדירים במיוחד, כל 10-15 דקות, סיכמנו כי אעדכן אותה מדי שעה על ההתפתחויות.

עד השעה 12:00 דבר לא השתנה, המרווח בין הצירים עדיין היה 10 דקות, הרגשתי תנועות עובר והייתי בקשר עם בעלי שהיה בסידורים, עם אמא שלי שהייתה בעבודה ועם שיין, המיילדת שלי, שעדיין לא הוחלט שהיא יוצאת לדרך. אבל בשעה 13:00 שיין אמרה לי שכיוון שהמצב הצירים יציב ונראה לה מבטיח וכיוון שמדובר בליל הסדר ועוד מעט יתחילו פקקים, היא יוצאת לדרך אלינו ותגיע תוך שעה. ניב חזר הביתה והניח את תומר שנרדם באוטו, במיטתו. הוריי חזרו מהעבודה ובאו אלי לראות מה קורה. הם תהו אם אולי שיניתי את דעתי ללדת בבית, אבל הסברתי בהתמדה כי אני בטוחה לחלוטין בהחלטתי. הוריי הלכו והבטחתי לעדכן וגם לקרוא להם שייקחו את תומר כשיתעורר אם הוא ירצה. הבית היה מתוקתק ושיין הגיעה. היא פרקה את הציוד שלה, עשינו בדיקה שיש את כל מה שצריך ללידה ואני בינתיים בין ציר לציר ללא שינוי או תחושת התקדמות של ממש. בשעה 14:30 שיין בדקה את הפתיחה. תוך כדי התנצלות שלי אם לא מדובר בלידה, שיין בישרה לי כי הפתיחה הינה 4 ומחיקה טובה ואני בלידה! יש, היא לא הגיעה לשווא! השלב הבא היה למלא את הבריכה שנקנתה רק לפני שעה. ניב הלך לנקות אותה ולייבש. בינתיים ירדו לי המים והצירים נעשו יותר תכופים ומורגשים אבל ההרגשה הייתה נהדרת, כי התרגשתי מהרגע של הלידה שהגיעה.

אבי נקרא לסייע בניפוח ובמילוי המים ובעזרתו הרבה המילוי היה בשיאו והשעה הייתה 15:30. תומר התעורר ונורא התרגש שיש בריכה בסלון שלנו ואפילו עזר למלא מים. הוא רצה ללכת להוריי ואני, ניב ושיין נשארנו לבד. יאללה, זה הזמן להיכנס למים!!! במים הרגשתי נפלא, כאילו הכאב הצטמצם פלאים והצירים שהיו כל 5 דקות כמעט לא היו מורגשים.

כמה פעמים אמרתי לשיין שאני מרגישה שהלידה לא מתקדמת ושאלתי אם כדאי שאצא מהבריכה. היא אמרה שבינתיים הכל בסדר ומתקדם נהדר. אחרי שעה במים במהלכה כל 5 דקות היה לי ציר, כשבכל ציר עמדתי על הברכיים ועשיתי סיבובי אגן, הרגשתי שעוצמת הצירים מתגברת. בכל ציר נשמתי נשימות אוג'אי עם קול נמוך ורקדתי את הציר. מצד שני, הרגשתי תקיעות, כאילו שאני ממש מוכנה ללדת אבל משהו עוצר את צירי הלחץ מלהגיע. שיין בדקה ואמרה שכדאי שאעביר את הצירים הבאים בלי לחץ על צוואר הרחם כדי להקל על נפיחות שנגרמה בגלל ההישענות הממושכת קדימה ועל הברכיים. העברתי כמה צירים בשכיבה צפה במים על הצד וגם התנוחה הזו הייתה נוחה למדי ובנוסף, שיין נתנה לי תרופה הומיאופתית. אחרי כמה צירים בודדים הרגשתי באופן טבעי צורך לעבור לכריעה ושיין אישרה שלדעתה המנוחה קידמה את הלידה והנפיחות עברה. הצירים כבר היו ממש אינטנסיביים והתלוננתי בקול רם שאני מרגישה שזה לא מתקדם. בדיעבד, זה כנראה היה שלב המעבר. כמה דקות לאחר מכן, בסוף הציר הרגשתי שהגוף מתחיל ללחוץ ומאותו רגע בכל ציר הרגשתי איך הגוף לוחץ. הרגשתי שהראש נכנס לתעלת הלידה והגוף לחץ את דרתניאן החוצה. לפתע הרגשתי את טבעת האש המפורסמת שרק הלכה ושרפה יותר ויותר ואני התחננתי לשיין "תחזיקי אותי שלא אקרע, שייני שייני..." וזה נורא הצחיק אותי הצליל של זה. שניה אחרי זה הראש היה בחוץ. הרמתי אלי את התינוק ברגע קסום ומופלא. אחרי הלידה שיין סיפרה לי שהתרופה ההומיאופתית שהיא נתנה לי בשביל התקיעות עבדה במהרה בזכות השמירה שלי על הבריאות הפיזית והאכילה הטבעית.

דרתניאן נולד ב"ה בשעה 18:26, שעתים וחצי אחרי שנכנסתי למים. התיישבתי אתו בידיים מאושרת והוא בכה בקול תרועה כאילו אומר "הגעתי, אני כאן איתכם!"

לאורך החידה הרגשתי השגחה עליונה של חמותי זיכרונה לברכה שהייתה אישה מעוררת הראה, בעלת עוצמה פנימית וטוב לב ענקיים. במהלך הלידה ענדתי שרשרת שקיבלתי מחמותי וחמי לאחר האירוסים שלי ושל ניב. השרשרת הייתה עבורי כמו חיבוק מחזק ומעודד ממנה , כאילו היא איתי ושומרת עלי.

ההחלטה ללדת בבית הייתה מאד אמיתית וידעתי שזה הדבר הנכון בשבילנו. תמיכתו של בעלי, הייתה חשובה עבורי כל כך במציאות שבה איננו דומים לרוב הסובבים אותנו. לאחר הלידה המרגשת, הביתית, תחושת החמימות של הבית הקיפה אותנו כשעדיין הרגשתי צירים חזקים והתיישבתי במים עם התינוק שלי שברגע זה נולד, אדום, מושלם ושלנו! שיין אמרה שאלחץ את השליה והיא יצאה מיד, שיין בדקה את השליה והיא הייתה שלמה. המים היו אדומים מדם ושיין הסבירה שככל הנראה הייתה מעט מאד התנתקות של השליה בלידה כי היא כל הזמן הקשיבה לדופק עם דופלר ולא היו כלל שינויים בדופק. אחרי הוצאת השליה התנגבנו, אני והתינוק ועברנו למיטה, בעוד שיין מחזיקה את התינוק ומשביעה אותי שלא אלך אתו בידיים ביומיים הראשונים לאחר הלידה מחשש להתעלפויות. שמחתי וסמכתי עליה שהיא שומרת עלינו! שכבתי במיטה והתינוק עלי ונהניתי להניק אותו. בינתיים שיין וניב סידרו את הסלון והחזירו את הבית לקדמותו. בשעה 18:50 הוריי הגיעו עם תומר והופתעו לגמרי לגלות שהלידה נגמרה ושאני מחבקת את התינוק שלנו. הם היו בדרכם לארוחת החג של ליל הסדר ולקחו איתם את תומר והלבישו אותו בבגדי חג. נשארנו לבדינו בבית המסודר. שיין בדקה אותי וסיפרה לי שלא נקרעתי! רק שפשוף קטן שעבר אחרי יומיים. אני כמובן הייתי מאושרת כך או כך אבל זכיתי בהחלמה קלה יותר בלי תפרים.

אחרי הלידה שאלתי את שיין: "איך לא כולם יודעים כמה מדהים ללדת בבית?" ושיין רק חייכה חיוך של זה מה יש ובאמת חבל. ללדת בבית באופן טבעי, באופן אחראי ומבוקר, זו חוויה כל כך נכונה, מותאמת לאופי ומה שנכון ליולדת, שעושה זאת בביתה שלה, בקצב שלה ובסביבה הכי תומכת שאפשר. בלי לחץ של בית חולים, בלי קצב לא נכון ובלי התערבויות מיותרות. כל מילה טובה וגם מילה רעה הן בעלות יכולת להעצים או להלחיץ בהתאמה, אני באמת מאמינה שגם בבית חולים המיילדות והצוות ממש צריך להקפיד על זה, כמו היחס האישי בבית. הלחצות מיותרות ביכולתן להגביר את הקושי של היולדת פשוט לשחרר. וזו מהות הלידה, לשחרר ולהשתחרר, לצעוד בבטחה אל עבר חיבוק הרך הנולד. הבית הרגיש כל כך מדויק בשבילי לכך!

שעתיים אחרי הלידה בעודי מכורבלת במיטתי עם התינוק שזה עתה נולד, שיין סיימה לכתוב את כל הניירת והזמינה אותנו לסלון לשקילה והלבשת התינוק. במשקל 2850 נולד בני השני, מושלם וחזק, נאהב עד אין קץ. ואנו שחררנו את שיין לארוחת ליל הסדר באיחור אופנתי.... התנצלנו שזה יצא ככה על ארוחת החג אבל שיין מיד ענתה שזו לא הפעם הראשונה ....חחח וזה בסדר.... נשארנו אני ניב והתינוקי מחובקים ומאושרים ופרשנו למיטה. תומר חזר מארוחת החג והוריי באו לתמונות ראשונות. התקשרנו לבשר לכל המשפחה והחברים על הלידה וכולם הופתעו מאד...

גם חמי הגיע במהרה לחבק את הנכד החדש והתרגשנו מאד ביחד בשמחה המהולה בעצב על שטובה לא זכתה להיות איתנו ברגע הזה.

שיין נתנה לדרור ויטמין קיי וגם נתנה לנו אמפולות לגיל 5 ימים וגיל חודש. למחרת היום הגיע רופא ילדים שקבענו אתו מראש, דר' יחיעם פישר ממכבים, שגם היה הרופא שלי עד גיל 18....איזו סגירת מעגל. ... שיין שמרה איתנו על קשר ושמרה עלינו תרתי משמע! זה הזמן להודות לך מקרב לב. על ההההכככככלללל. אוהבים אותך ותהי בליבנו לעד!

דרור שלי, שמך מתאים לך בכל כך הרבה מובנים, יצאת לעולם בערב חג החירות, הכנסת אור גדול לחיינו והנך ילד אהוב מאד. מאחלים לך הרבה עוצמה וטוב בחייך, ביטחון ובריאות, אהבה וחירות!

ב"ה על הנס של הלידה והמשפחה!